O של סירק דה סוליי וגאס: האם ההייפ מוצדק?

יש החלטות בטיול שהן קצת יותר מלחיצות מאחרות. הבחירה במופע מרכזי בלאס וגאס היא בדיוק כזו. הרגשנו את זה היטב בנסיעה במונית לאורך הסטריפ המואר, כשכל שלט ניאון הבטיח לנו את המופע הגדול בעולם. המבחר עצום, המחירים גבוהים, והפחד הכי גדול הוא לבזבז ערב יקר על משהו שלא יקלע לטעם שלכם.

מכל השמות הגדולים, היה שם אחד שחזר על עצמו שוב ושוב בנשימה אחת עם המילה "מאסט": המופע “O” של סירק דה סוליי. ידענו שהוא נחשב לקלאסיקה, ליצירת מופת. השאלה הייתה אם הוא עדיין רלוונטי, עשרות שנים אחרי שעלה לראשונה, והאם הוא יצדיק את המוניטין (ואת המחיר הגבוה) גם בעיניים שלנו, כתיירים ישראלים ציניים במידה.

השקט שלפני הסערה

החלטנו ללכת על זה. מהרגע הראשון שנכנסנו בשערי מלון בלאג'יו המפואר, הרגשנו שהערב הזה הולך להיות שונה. האווירה סביב הכניסה לאולם היא לא של עוד אטרקציה תיירותית, אלא של אירוע תרבותי יוקרתי.

התיישבנו בכיסאות הקטיפה האדומות באולם העצום, שנראה כמו בית אופרה אירופאי קלאסי, והבטנו בבמה. במבט ראשון, זו בריכת מים כחולה וגדולה, מוקפת במסך קטיפה אדום. יפה, אלגנטי, אבל שום דבר לא הכין אותנו למה שעמד לקרות.

הקסם מתחיל: במה שהיא עולם ומלואו

האורות כבים, וצלילים ראשונים של מוזיקה מסתורית ועוצמתית עולים באוויר. מאותו רגע, המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה מפסיקה להיות רלוונטית. הבריכה הזו, שהבנו מאוחר יותר שמכילה כ-1.5 מיליון גלונים של מים בטמפרטורה מדויקת, היא לא במה. היא יקום חי ונושם. היא הדמות הראשית האמיתית של הערב.

המים משנים את מצב הצבירה שלהם לנגד עינינו. ברגע אחד הם אגם עמוק ושליו, אפל ומסתורי. ברגע אחר, התאורה הופכת אותם למשטח כסוף ומרצד. ואז, בשקט מופתי וללא אזהרה, הרצפה עולה ממעמקיה והופכת את הבמה לרחבת ריקודים יבשה לחלוטין. המהירות והאלגנטיות של המעבר הזה הן קסם טהור, פלא הנדסי שמשאיר אותך פעור פה ותוהה אם לא דמיינת את כל זה.

מתוך המים האלה צצים עולמות שלמים. ספינת פיראטים רדופה, קרוסלה מסתובבת באוויר, דמויות לבושות בבגדי תקופה סוריאליסטיים. כל תמונה ויזואלית שמוצגת בפנינו היא קומפוזיציה מרהיבה בפני עצמה, רגע של יופי טהור שגורם לך לשכוח איפה אתה נמצא.

רגעים שבהם המוח מסרב להאמין

אבל הבמה המדהימה הזו היא רק הרקע. הלב האמיתי של "O" מתחיל לפעום כשהאמנים עצמם מופיעים, ומהרגע הזה מתחיל מופע שגורם לך לשאול שוב ושוב "איך?".

שירת הסירנות: קבוצה של שחייניות צורניות מגיחה מהמים בתיאום מושלם, כאילו היו גוף אחד. הן לא מבצעות פעלולים, הן רוקדות שירה תת-מימית. התנועה שלהן כל כך חיננית וזורמת, ללא מאמץ נראה לעין, עד שקל לשכוח שהן עוצרות את נשימתן לפרקי זמן בלתי נתפסים, כולן מסונכרנות באופן מושלם.

הטרפז המעופף: גבוה מעל המים, על מבנה דמוי שלד של ספינה רדופה, צוות אקרובטים מבצע תרגילי טרפז מעופף. הם קופצים, מתעופפים באוויר ונתפסים אחד על ידי השני בקצות האצבעות. אין רשת ביטחון, רק בריכה עמוקה מתחתיהם. המתח באולם מוחשי. כל תפיסה מוצלחת משחררת אנחת רווחה קולקטיבית מהקהל.

מחול האש: ואז, כניגוד מוחלט למים, מגיע קטע האש. אמנים מסובבים שרשראות בוערות במהירות מסחררת, יוצרים מעגלי אש באוויר ומבצעים פעלולים נועזים שנראים מסוכנים באופן קיצוני. השתקפות הלהבות על פני המים השקטים יוצרת מחזה ויזואלי מהפנט, קדמוני וכמעט מיסטי.

הקפיצה אל הלא נודע: אולי הרגע המזוהה ביותר עם המופע. מנקודה שנראית כמעט נגיעה בתקרת האולם, מגובה 18 מטרים, קופצים צוללנים בזה אחר זה. יש שקט מוחלט באולם. האור מתמקד בדמות אחת, קטנה כל כך ממרחק, עומדת על קצה הפלטפורמה. הדממה נשברת רק על ידי ה"פוף" העדין של הגוף שפוגש את המים בדיוק מושלם, כמעט ללא השפרצה. הסתכלנו אחד על השני באותו רגע, והמבט אמר הכל: זה פשוט לא הגיוני. זה יפהפה באופן שקשה לעכל.

הסיפור שמאחורי הקסם

אחרי המופע, מתוך סקרנות, קראנו קצת על ההפקה, והמספרים רק העצימו את החוויה. במופע משתתפים כ-85 אמנים – שחיינים צורניים, צוללנים, אקרובטים, רקדנים ומוזיקאים. אבל הצוות כולו מונה קרוב ל-150 טכנאים, צוללנים מקצועיים, ואנשי במה.

מתחת לבמה פועלת מערכת שלמה של 14 צוללנים עם ציוד מלא, שאחראים להעביר לאמנים אביזרים, לוודא שהם נושמים מתחת למים באמצעות צינורות חמצן ייעודיים, ולהנחות אותם בבטחה בתוך המבוך התת-מימי. כל התלבושות המפוארות (כ-4,500 פריטים במלתחה!) עוברות טיפול מיוחד לייבוש מהיר אחרי כל הופעה.

ההבנה של המורכבות הזו, של העיר התת-ימית הזו שמתקיימת מתחת לקסם, הופכת את הביצוע החלק והזורם על הבמה למדהים אפילו יותר.

אז מה הסיפור? (רמז: אין אחד כזה)

חשוב להגיע ל-"O" עם הציפייה הנכונה. אם אתם מחפשים עלילה עם התחלה, אמצע וסוף – זה לא המופע בשבילכם. אין פה סיפור ברור, וזה מכוון. החוויה היא כמו להיכנס לחלום סוריאליסטי, כמו לצפות בציור של סלבדור דאלי שקם לתחייה.

יש דמויות חוזרות, כמו שני ליצנים ודמות מסתורית עם מטריה, שמשמשות כחוט מקשר דק בין התמונות השונות. הן מייצגות אולי תמימות, אולי אובדן דרך. המופע לא מבקש שתבינו אותו באופן לוגי, אלא שתרגישו אותו.

הוא עוסק בנושאים אוניברסליים – מעגליות החיים, הזמן שחולף, יופי, טרגדיה ואהבה – ומציג אותם דרך סדרה של דימויים ויזואליים עוצמתיים. ברגע שמשחררים את הצורך לחפש היגיון ועלילה, אפשר פשוט לשקוע בתוך היופי הטהור, ולהרשות לעצמכם להיות מהופנטים.

נקודת התורפה הקטנה

אם בכל זאת צריך למצוא נקודה לשיפור בחוויה הכמעט מושלמת הזו, הרי היא בקטעי המעבר של אותם ליצנים. בין האקטים עוצרי הנשימה, הם מגיעים כדי לספק אתנחתא קומית. לטעמנו, הקטעים האלה היו מעט ארוכים מדי, וההומור הפיזי שלהם, למרות שהיה חביב, הרגיש מעט מיושן.

הבעיה העיקרית הייתה שהם שברו את הקסם. בעולם כל כך פיוטי, סוריאליסטי ונשגב, ההומור הארצי והפשוט שלהם הרגיש כאילו נלקח ממופע אחר. זה לא פגם משמעותית בחוויה הכוללת, אבל כן הרגיש כמו החלק הפחות מהודק בתוך יצירה שהיא ברובה מושלמת.

מדריך מעשי לצופה: טיפים חשובים

• איפה לשבת? האולם מחולק לאזורים, והבחירה משפיעה על החוויה. השורות הראשונות נקראות "אזור ההשפרצה" (Wet Seats). אתם אולי תירטבו קלות, אבל תהיו הכי קרובים לאקשן ותרגישו את האנרגיה מקרוב. למי שרוצה לראות את התמונה המלאה ולהבין את הכוריאוגרפיה המורכבת של השחיינים, מומלץ דווקא לשבת מעט יותר רחוק ומעלה (למשל, אזור 203, בשורות הראשונות שלו). משם רואים את כל הדפוסים המרהיבים שנוצרים במים.
• תכנון הערב: "O" הוא יותר ממופע, הוא אירוע. כדאי להגיע לבלאג'יו מוקדם, ליהנות מהגנים הבוטניים המרהיבים של המלון או לצפות במופע המזרקות המפורסם בחוץ, ורק אז להיכנס לאולם בנחת. יש נטייה להתלבש קצת יותר יפה למופע הזה, מה שמוסיף לתחושת החגיגיות.
• כרטיסים: אל תחכו לרגע האחרון. זהו אחד המופעים המבוקשים ביותר בווגאס והוא כמעט תמיד מלא. הזמינו כרטיסים מראש, במיוחד אם אתם מגיעים בסופי שבוע.

פסק הדין הסופי

"O" הוא לא עוד מופע, הוא ציון דרך בעולם הבידור. מבחינתנו, המופע הזה הרגיש כמו מתנה יקרת ערך לכל מי שאוהב אמנות, תיאטרון, מחול ואסתטיקה ויזואלית. הוא מושלם לערב רומנטי או לאירוע מיוחד. אם אתם מחפשים משהו שישאיר אתכם פעורי פה וייתן לכם זיכרון של פעם בחיים – זה המופע בשבילכם.

לעומת זאת, אם אתם מחפשים בידור קליל, קצבי ורועש, ייתכן שתמצאו אותו מעט איטי או "אמנותי" מדי לטעמכם. מבחינתנו, זו הייתה אחת החוויות המהפנטות והיפות ביותר שראינו, והיא שווה כל דולר, עד האחרון.